התמודדות עם פחד מכשלון והתת מודע שלנו

מדוע כשהיינו קטנות הסכמנו להמשיך למרות פחד מכישלון ואף הכישלון עצמו?
מדוע לא נתנו ל"אכזבת הכישלון" לעצור אותנו מלהמשיך?
התשובה פשוטה: כילדים אנו לא נותנים משמעות לכישלונות שלנו.
ילדים ממשיכים מהר מאוד הלאה ולא חווים פחד מכישלון באופן תמידי.

אנו המבוגרות נותנות פרשנויות כמו:
– אני מפחדת שלא יאהבו אותי
– אני מפחדת להיות לבד
– אני אאבד את הכל
– אני אאבד שליטה
– אני אכנס לדיכאון…

איפשהו בין הגילאים 5-13 חל שינוי בחיים שלנו שהופך פחד מכישלון לחלק בלתי נפרד מהזהות שלנו. זה כבר לא "משהו שקרה" אלא "משהו שקרה לי".
בנקודה הזו הכישלון פולש לתוך הזהות שלנו.
באותם רגעים המוח מייצר אמונות ותפיסות חדשות. השאלה שהמח שואל היא: "מה זה אומר עלי?" או "מה זה אומר עלי שזה קרה דווקא לי?".

לאחר שהמוח שואל את השאלות הללו, התשובות נשלפות מן התת מודע:

 "זה אומר שאני לא מספיק טובה", "אני כישלון", "זה אומר שאני לא שווה מספיק", "בטח אין בי משהו ראוי", "זה בטוח בגלל שאני חלשה/טיפשה/מכוערת…"

ילדים בגילאים האלו לא מסוגלים לעכל את התפיסה הזו על עצמם ומיד נוצר דפוס התנהגות חדש בו הילד תופס את עצמו באופן קבוע ככישלון.

אנו חיות שנים ארוכות בהסתרה מהזהות של עצמנו.
וגרוע מכל, אנו חיות עם פחד מכישלון.

כי אם נעשה את הפעולות וניכשל.. אז מה זה אומר עלינו?

התמודדות עם פחד מכשלון היא לא תמיד קלה. אם קשה לכן להתמודד לבד עם פחד מכשלון פנו אלי, שמי נטלי סער, מאמנת אישית לנשים. אשמח לעזור.