אתם מכירים את זה שהרצונות שלכם כל הזמן משתנים?
יום אחד אתם רוצים כיוון מסוים לחייכם ולמחרת אתם רוצים כיוון שמנוגד לגמרי למה שרציתם אתמול.
למה זה קורה? ואיך אפשר להבדיל בין רצונות אמיתיים שבאים מהלב לבין רצונות שבאים מהאגו?
יש רצונות שמגיעים מהאני האמיתי שלנו, הטהור והנקי שהכי קרוב ללב שלנו.
ויש קבוצה של רצונות שבאים מהאגו שהוא "האני המתחזה שלנו", האגו זאת דמות\ דמויות שאנחנו לובשים כדי להתמודד עם החברה.
איך מבדילים בינהם?
האגו הוא מנגנון חברתי, כשאנחנו לבד עם עצמנו, בחוף הים או בטבע או במהלך נהיגה ארוכה באוטו או לפעמים כשאנחנו שופכים את לבנו בפני חבר טוב או בן\בת זוג ומספרים מה אנחנו מרגישים ומה אנחנו באמת רוצים, האגו לא נמצא שם.
כשאנחנו לבד עם עצמנו אנחנו אמיתיים והרצונות שלנו טהורים ומסונכרנים עם הלב.
אתם ודאי מכירים את זמן חשבונות הנפש של לפני השינה, שבו אנחנו מבטיחים לעצמינו שמעכשיו נהיה אותנטיים ונלך רק על הרצונות האמיתיים שלנו ויהי מה! ובבוקר למחרת כשאנחנו קמים ולובשים את האגו מחדש, אנחנו שוכחים את ה"אני" שמתחת לבגדי האגו, והרצונות האמיתיים שלנו משתנים שוב לרצונות של חליפת האגו שלבשנו היום.
וזה קורה כי בלילה לפני השינה בזמן חשבון הנפש היינו במגע ישיר עם הלב שלנו, ללא פילטרים, ואילו בבוקר, כשאנחנו חוזרים למשחק החברתי, הרצונות האמיתיים שלנו עוברים דרך פילטרים של האגו, של השכבות והמסכות שלנו, ושם האמונות השונות של הדימוי העצמי שלנו מתלבשות עלינו מחדש יחד עם בגדי האגו.
הרצונות של האגו כוללים בתוכם מוטיב של השוואה לאחרים ורצון לקבל אהבה ואישור מאחרים לכך שאנחנו מספיק טובים וראויים.
הרצונות האמיתיים שמתחת לאגו בדרך כלל אומרים:
"אני יודע מי אני, ומה אני רוצה, ואני הולך להשיג את זה ולא אכפת לי בכלל מה חושבים עלי, אכפת לי רק ממה שהלב שלי רוצה."
ברצונות של האגו זה מתהפך… קודם כל הכי חשוב זה מה שחושבים עלינו ומה שאנחנו רוצים שיחשבו, ולאחר מכן מה שהלב שלנו רוצה באמת.
בכל פעם שיש לנו רצון חדש, עלינו להבין לאיזה קבוצה הרצון הזה משתייך.
למה?
מפני שרצונות שקריים גורמים לנו לרדוף אחר מטרות שקריות, ולחיות חיים שקריים, סוג של "תחליף לחיים אמיתיים"….
אחד הדברים שאנשים שהגיעו לסוף ימיהם מתחרטים עליהם ובגדול, זה בדיוק הנושא הזה.
הם מתחרטים שהם החליפו רצונות של הלב ברצונות של האגו.
הבעיה עם רצונות שבאים מהאגו היא שהאגו כל הזמן מנסה להוכיח לעולם שהוא שווה! וזה מגיע מדימוי עצמי נמוך וחוסר בקבלה ואהבה עצמית.
והשורש כאן הוא הרצון לקבל אהבה .
אנשים שממוקדים ברצונות שבאים מהאגו, מחפשים אהבה במקומות לא נכונים.
הם מחפשים שיקבלו אותם מבחוץ , כשמקור הבעיה והפתרון נמצאים בפנים, הם אלה שצריכים לקבל את עצמם.
הם מחפשים שיאשרו את מי שהם מבחוץ, במקום לאשר את מי שהם בעצמם מבפנים.
הם מחפשים שיאהבו אותם מבחוץ, במקום קודם כל לאהוב את עצמם מבפנים.
הבעיה ברצונות שבאים מהאגו היא הרדיפה אחר צללים, במקום להתרכז וליהנות מהאור.
האור כבר קיים בכם, הוא מי שאתם באמת כשאתם לבד עם עצמכם, באינטימיות והפרטיות שלכם.
הוא נמצא בתוככם כל הזמן, מתחת לתלבושות של האגו והדמויות שהוא מגלם.
תחשבו על זה לשנייה כך….
אם אף אחד מלבדכם לא היה קיים בעולם, האם עדיין הייתם רוצים את הרצונות הללו?
קרוב לוודאי שלא, מפני שלא היה לכם צורך להוכיח את עצמכם, או לקבל אישור או הכרה מאף אחד.
הייתם אוהבים את עצמכם, מאשרים ומקבלים את מי שאתם, ופועלים מתוך המקום הזה.
במצב שכזה כל רצונות האגו היו נעלמים להם, והרצונות של הלב היו מקבלים את האנרגיה שלכם.
וכשאנחנו מצליחים להבדיל ולזהות בין מטרות הלב לבין מטרות האגו, ומתמקדים במטרות האמיתיות, אנו נמצאים במקום הזה, במקום של האור, של האהבה, במקום שבו אנחנו באמת יכולים להיות עצמינו ולתת את כל המתנות שיש לנו לתת.
זהו מקום של סיפוק, ושל אושר תמידי.
מטרות של אגו נותנות סיפוק ואושר זמני, מכיוון שהן אשליה, דבר לא אמיתי.
הן לא יכולות לחסות את הבורות של חוסר הקבלה העצמית.
ברגע שמשיגים מטרה של אגו, יש הקלה מסוימת ואז בורות חדשים נפערים, ואז אנחנו רצים למלא אותם ומפספסים את הקסם של הלב והאהבה האינסופית שהוא מכיל עכשיו ברגע זה ממש.
זהו מימד אחר לגמרי…זה ממש יקום מקביל…
כשאנחנו מחוברים לרצונות של הלב ומתמקדים בהם, אין תחושה של פספוס, יש תחושת סיפוק מתחילת הדרך ולאורך כל שלב.
ובגלל שאנחנו פועלים מהלב, אנחנו מסונכרנים עם היקום, ואז אנחנו בזרימה… וכשאנחנו בזרימה, אנחנו נהנים משפע רב מימדי, אנחנו לא נהנים מפריט אחד ועוברים אחר כך לחפש פריט אחר, אלא ההנאה שלנו נפתחת לכל הכיוונים בבת אחת.
השפע הרב מימדי של החיים, נפתח לפנינו כמו נוף פנורמי, הכל פתוח לכל הכיוונים וההנאה והשפע מגיעים מכל הכיוונים יחד.
